ננסה לעשות זאת באמצעות תרגול קצר.
ראשית כל, אני מזמינה אותך להיות ער/ה לרגש הנוכחי. לא לרגש מהעבר או מסיטואציה קודמת, אלא מה שאת/ה מרגיש/ה כרגע. אפשר לשים לב לחוויה בגוף, לדופק, לתנועה ולקצב הנשימה, לתחושות בבטן, להזעה. לקבל את המיחושים הגופניים כמו שהם.
מה גילית? מה את/ה מרגיש/ה?
עכשיו נסה/י לשאול את עצמך. האם אי פעם חווית רגש שלא חלף ועבר? רגשות תמיד חולפים. הם באים והולכים כמו גלים, עולים ויורדים. גם הרגשות הכואבים והקשים יותר- אפשר לדמות את זה ללהיות בסירה בים, עם מזג אוויר קשה. הוא בא והולך. תמיד אפשר להגיד- זה יעבור.
פעמים רבות, כשיש לנו רגש שלילי מאוד, יש חשיבת יתר. חשיבה חזרתית, שוב ושוב, מעגלים אוטומטיים מתמשכים, בניסיון להבין איך להיפטר מהרגש.
ולפעמים זה עובד: לדוגמה, אם איבדתי משהו ואני מתוסכל/ת מכך, המוח יחשוב שוב ושוב היכן הנחתי את הפריט ואיפה כדאי לי לחפש ואולי לבסוף אמצא את החפץ שאבד לי.
אבל לפעמים זה לא עובד. זה לא מצב שניתן לפתור כרגע. במקרים כאלו, אנו יכולים למצוא את עצמנו במצב של רומינציה (מחשבה חזרתית) או של בריחה מאותו הרגש.
אז מה אפשר לעשות?
הדבר הראשון הוא לשאול את עצמי: ממה אני מנסה להיפטר? ממה אני מנסה להימנע? ואז לחזור לגוף. לרגשות שלנו יש ביטויים גופניים ונרצה לשים לב לגוף ולהבין איפה הם. איפה בגוף שלי אני מרגיש/ה את הרגש? אזהה זאת ואמקד את ה MIND באותו אזור בגוף שמרגיש את הרגש.
לאחר מכן אנסה לזהות: איזו מחשבה יש לי שמקשה עליי לבטא את רגשותיי? יכולות להיות מחשבות רבות המקשות על כך, לדוגמה: "אם אבטא את רגשותיי זה יפגין חולשה", "אם אבטא את רגשותיי אני אמות!", "אם אתחיל אז לא אוכל לעמוד בזה", "אני לא יכולה להתמודד עם זה!". אולי גם אזהה מחשבה בסגנון "זה לעולם לא יעבור". אומר אותה לעצמי או לאחרים (או גם וגם), ברומינציה, על כך שזה לעולם לא יעבור. שאני לעולם לא אשרוד את זה, שאם אחווה את רגשותיי לעולם לא אחלים.
במקרה שכזה, מה שנרצה לעשות זה להתבונן במחשבה. לא לנסות להיפתר ממנה אלא לשים לב: המחשבה הזו עברה במוחי. עלתה לי מחשבה שלא אוכל להתמודד עם זה. ואז לנסות להגיד את ההיפך: אני יכול/ה להתמודד. להזכיר לעצמי שכל הרגשות חולפים. שאהיה מסוגל/ת להתמודד.
דבר נוסף שניתן לעשות הוא לדמיין שהרגשות הם גלים, ואני גולש/ת על הגל, עומד/ת על הגלשן וגולש/ת מעלה ומטה, מעלה ומטה. ממש לדמיין ויזואלית איך אני גולש/ת על הגל. זכרו: מעולם לא היה רגש שלא הפסיק וחלף. זו האמת.
הכותבת: אסתי ברוקמן, פסיכולוגית קלינית מומחית
