ורדינון אליעזר 3, פתח תקווה - בקרבת הרכבת הקלה
054-229-6268
גיל ההתבגרות מציב את ההורים במקום שבו שני ניגודים מתקיימים בו זמנית: מצד אחד, האחריות ההורית – הרצון לכוון, להגן ולוודא שהמתבגר שלנו לא עושה טעויות שיהיו הרות גורל. ומצד שני, חוסר האונים – הידיעה שאין לנו באמת שליטה על הבחירות, ההתנהגויות או המסלול שהילד שלנו יבחר. ואלו שאלות שמהדהדות בכל הורה: האם אני מגזים.ה? או אולי בכלל מפספס.ת? מתי התנהגות היא "של גיל ההתבגרות", ומתי זו נורת אזהרה שאסור להתעלם ממנה?
אמרו עליה שהיא משוגעת, חריגה, בלתי ניתנת לטיפול. בגיל 17, מרשה לינהאן אושפזה במחלקות פסיכיאטריות סגורות, שקועה בדיכאון עמוק ובאובדנות קשה. הממסד הרפואי של אותם ימים סימן אותה כמקרה אבוד. אבל כנגד לכל הסיכויים, היא יצאה משם. לא רק כדי להבריא, אלא כדי לשנות מהיסוד את הדרך שבה העולם מבין ומטפל במצוקה נפשית קשה.
כשאנחנו חושבים על טיפול פסיכולוגי, לרוב עולים לנו דימויים של חקירה רגשית באמצעות שיחות עומק. אבל יש גישה אחת, שמצליחה לחולל שינוי דרמטי דווקא באמצעות שילוב יוצא דופן בין פרקטיקה מובנית ובין גמישות וחמלה.
במאמר הזה, אסקור מה הופך את DBT (Dialectical Behavior Therapy) לכלי רב-עוצמה לטיפול במגוון רחב של אתגרים נפשיים, ואיך הוא מצליח לגעת במציאות היומיומית של המטופלים.
