מערכת העצבים שלנו כבר מבינה היטב שלא מדובר באירוע נקודתי, אלא במצב מתמשך. ואולי גם אתם מרגישים עכשיו שהריכוז שלכם קרוב ללא קיים, שאתם תשושים ועייפים בעוצמות שקשה לתאר (ולא מסוג העייפות שעוברת אחרי שינה טובה, אלא תשישות קיומית), או שאתם מוצאים את עצמכם מתפרצים על שטויות.

אנחנו נוטים לחשוב על שינה כזמן בו הגוף והמוח 'מכבים' את עצמם ונחים.

בפועל, מדובר בזמן עבודה אינטנסיבי: עיבוד רגשי, כיול של מערכות סטרס, שיקום קשב ותפקודים ניהוליים, וחיזוק החוסן היומיומי.

כשהשינה נפגעת המחיר הוא לא רק עייפות, אלא שינוי במערכת הוויסות כולה, שמעלה פגיעות לרגש מציף, מגבירה אימפולסיביות, מפחיתה את היכולת שלנו לגלות סבלנות, ומקשה על היכולת לחשוב בבהירות תחת לחץ.

רבים מאיתנו גדלו על הסיפור "העץ הנדיב" (ש. סילברסטיין). סיפור שנחווה כמחנך לאהבה עד אין קץ.

העץ נותן ונותן: תפוחים, ענפים, גזע.

הוא אף פעם לא עוצר לשאול: "רגע, ומה איתי?".

ובסוף הוא נשאר גדם. עייף. מרוקן. ועדיין- 'שמח' שמישהו נשען עליו.אז מה אפשר לעשות?