אחת מהאסטרטגיות להפחתת התנהגויות באחרים הנה התעלמות.

נתחיל בדוגמה:  

סביר שכשהיית בגיל בית ספר יסודי היה ילד שניסה להציק לך ולהסיח דעתך. אם נתת לו תשומת לב חזרה: בין אם לצחוק ממעשיו, לצעוק עליו, להציק בחזרה – ההתנהגות נמשכה. כלומר, גם כאשר התגובה היתה "שלילית" או "לא נעימה", היא למעשה חיזקה את ההתנהגות מעצם היותה תגובה ונתינת תשומת לב. כעת נניח שבוחרים להתעלם מההתנהגות: להתעלם מהילד שמציק, להפנות את תשומת הלב למורה או לחבר אחר, רק לא לילד שמסיח את דעתך.

ככל הנראה, בטווח הקצר ההתנהגות המציקה תתגבר בעוצמתה ובתדירותה, כיוון שהילד ינסה ביתר שאת לקבל תשומת לב (אותה היה רגיל לקבל). כלומר, כשהחיזוק מוסר, לרוב נראה שינה אסקלציה בהתנהגות – כיוון שעד כה הושקעו עמל ועבודה רבה בכדי להשיג את החיזוק המבוקש. לכן, אם נצפית עליה בהתנהגות לאחר נקיטה בהתעלמות – זה אומר שהאסטרטגיה שבה נקטנ עובדת. אם ניצמד להתעלמות, בשלב מסוים הילד ישחרר ויפסיק להציק, או במילים אחרות, ההתנהגות תפחת עד לכדי הכחדה.

אך חשוב לזכור, חיזוק חלקי גורם להתנהגות להיות עמידה להכחדה. או במילים אחרות – אם במשך 10 דקות התעלמת ולאחר מכן הגבת ואז שוב התעלמת, למעשה מדובר על חיזוק חלקי שמונע הכחדה ומעודד את ההתנהגות להמשיך לזמן רב יותר. לכן, אם רוצים להפחית התנהגות על ידי התעלמות ולמעשה לקחת את החיזוק- יש להיות עקביים, להיצמד להתעלמות ולקחת את החיזוק. רק כך זה יעבוד.

נניח שמישהו בחייכם, פונה אליכם באופן לא מכבד ובתקיפות. את/ה יכול/ה לומר – "לא אדבר איתך כשאתה פונה אליי כך או בכינויים אלו. לא אדבר איתך ולא אגיב כשכך את/ה מדבר אליי". זו התעלמות. אפשר להוסיף ולהבהיר: "כשתדבר איתי בצורה מכבדת, אהיה קשוב אליך. אני רוצה לשמוע מה אתה אומר. אבל לא כך". כלומר, כשנסמן התנהגות שנרצה להפסיק בתקשורת, נבחר להתעלם ממנה באופן רציף ועקבי, ונוכל להציע חלופה יעילה. אם לפעמים כן נתייחס לסגנון דיבור זה, ההתנהגות תמשיך ותתחזק.

במסגרת הקורס נלמד איך לזהות התנהגויות בנו ובאחר אותן נרצה לחזק או להפחית, ובאילו מיומנויות כדאי לנו להשתמש על מנת לייעל את ההתמודדות. יכולת זו אינה אינטואיטיבית, צריך ללמוד ולתרגל אותה עד לרכישתה ושימושה בסל ההתנהגויות שלנו.

הכותבת: אסתי ברוקמן, פסיכולוגית קלינית מומחית